24.11.17

קול קורא: לוחמות צה"ל לאן

זה זמן רב אני עדה לוויכוח הניטש בצה"ל, ובחברה הישראלית בכלל, באשר לשירותן הצבאי של בנות בצה"ל. אין ספק כי פתיחת מקצועות צבאיים רבים לבנות היא מבורכת. היא מביאה לידי ביטוי את הצורך בשוויון הזדמנויות בין גברים לנשים שהוא עקרון מקודש בעיני. יחד עם זאת אין משמעות הדבר שנשים וגברים שווים הם. קיימים הבדלים בין שני המינים, הבדלים שהטבע יצר, הבדלים הנובעים מהמבנה הפיזיולוגי של האישה וכישוריה הפיזיים שאינם דומים לזה של הגבר. לא בכדי חילק מערך הספורט את תחרויות הנשים והגברים במקצועות השונים. נדמה לי שגם הפמיניסטיות ביותר מבין הנשים לא תדרושנה מאתלטים להתחרות בקבוצות מעורבות של נשים וגברים. אין ספק כי גברים חזקים פיזית מנשים וקיים קושי לאישה להתמודד מול גברים בספורט התחרותי. לפיכך, כאשר פותחים מקצועות לוחמה הדורשים מאמץ פיזי, יש לשאול את השאלה האם הבנות מסוגלות לעמוד במקצועות אלה. מתברר שרבות מהן אינן יכולות לעמוד בהם, ואז מתרחשות שתי תופעות
מרכזיות:
א. צהל פוגע בכשרות המבצעית של יחידות השדה ומאוחר יותר בכשירות המבצעית של מערך המילואים.
ב. אחוז גבוה של בנות איננו מסיים את השירות בתפקידי לוחמה בגין פציעות רבות עקב מאמץ יתר שאיננו מתאים למבנה הפיזיולוגי שלהן ופציעות אלה מלוות את חלקן להמשך חייהן כשלעיתים הנזקים הינם בלתי הפיכים.

זה זמן רב אני שומעת ממפקדים רבים, בעבר ובהווה כי שילובן של נשים ביחידות מסוימות הינו גחמה בלבד של נשים פמיניסטיות הדורשות לשלב נשים בכל יחידות השדה, וכניעה מצדם של מפקדים החוששים להשמיע קולם בגין החשש מהתנכלות כלפיהם מצד שדולות הנשים למיניהן. במילים אחרות: מפקדים חוששים להביע את דעתם ולהביא מניסיונם שמא יהפכו למטרה של נשים אלה שמאמינות כי אין הבדל בין נשים לגברים ואינן בוחלות בשום מעשה על מנת לייצר שוויון מלאכותי שלא קיים .
האם יתכן שמפקדי צה"ל מוכנים לשתוק ולהרכין ראש ולא לומר את האמת?
לאחרונה התברר גם כי צה"ל הוריד את סרגל המאמצים ביחידות המעורבות ובנה סרגל מאמצים שונה לגברים ונשים.
האם יתכן שכל מטרתן של הנשים הייתה ליצור שוויון? אז היכן כאן השוויון?
נראה יותר כי קיימת כאן התגמשות שאיננה בריאה על מנת להציג הצלחה במקום שיש בו כישלון. במקום לבוא ולומר באומץ כי בנות אינן מתאימות לשרת ביחידות מסוימות, הולכים ומשנים את סרגל המאמצים עבורן ובמקביל דוחפים אותן להתגייס ליחידות קרביות נוספות ומקימים יחידות שכשירותן המבצעית נתונה בספק.
נסו לתאר לעצמכם מצב (שקורה) שיחידה נקראת בזמן פעילות מבצעית לאבטח חיילת שנמצאת איתם כי עליה לצאת מהכלי החוצה, לסכן את עצמה ואת האחרים וכל זה כדי להטיל את מימיה...וזו רק דוגמא אחת מרבות עליהן שמעתי מלוחמים. (ואינני מתייחסת במסמך זה לבעיות אחרות הצצות בין גברים לנשים בשהייה צמודה ולא רק מטעמי דת! ).

קיימים מספר נושאים שהינם בגדר ויכוח נוקב בצבא והדעות חלוקות לכאן ולכאן. דוגמא לכך למשל הוא הוויכוח האם גורמים דתיים קיצוניים מנסים לחדור ולהשפיע על הצבא? עם נושא זה מתמודדים בקול נוקב באמצעות כל גורמי התקשורת למיניהם. אולם, האם מישהו שמע ויכוח בנושא חדירת גורמים פמיניסטיים קיצונים לצבא? על כך משום מה אף אחד לא מדבר. כל גורם קיצוני, מכל סוג שהוא, הוא שלילי ותמיד יביא בסופו של דבר ל"שפיכת התינוק עם המים".
לטעמי, זו בדיוק התופעה הקיימת כיום בצה"ל בכל הקשור לשירות בנות בצבא.
דחיפת בנות לתפקידים שהן אינן מסוגלות לבצע פיזית מביאה לפגיעה רפואית בחלק גדול מהבנות. צה"ל טוען כי פגיעה זו נבלמה בחלקה. אולם האמת היא שהסיבה לבלימה באחוז הפציעות הגבוה היא הורדת סרגל המאמצים של הבנות באימונים.

אז על מי בדיוק "עובדים"? על הבנות? על צה"ל? מספיק עם מעשה הרמייה הזה. תנו לבנות לשרת היכן שתרצינה כל עוד הן עומדות בקריטריונים של היחידה. שינוי הקריטריונים רק עבורן פרושו מעשה רמייה בלבד וכניעה לגורמים פמיניסטיים שכל רצונם הוא להכניס בנות לכל היחידות ללא שום התחשבות בצרכים המבצעיים של הצבא.


לסיכום :
תפקידו של צהל לקבוע את הכשירות הנדרשת מחייליו/חיילותיו בכל יחידה ויחידה וזאת על מנת להתמודד בהצלחה באתגרים השונים העומדים בפני היחידות. סרגל המאמצים הנדרש חייב להיות שווה לחיילים ולחיילות כאחד, מאחר והוא אמור להתאים לצורך המבצעי של היחידה ולא ליכולת האישית של החיילים/חיילות.
אם חיילות מתקשות לעמוד בסרגל המאמצים הנדרש, על צה"ל לומר באומץ שהן אינן עומדות בכושר הנדרש ואינן יכולות לפיכך לשרת ביחידה הספציפית. כיום קיים בגדודים המעורבים של צה"ל סרגל מאמצים נפרד לבנים ולבנות. המשמעות יכולה להיות אחת מהשתיים:
א. אין צורך מבצעי בסרגל המאמצים הקשה יותר של הבנים וצריך להשוות אותו לזה של הבנות.
ב. קיימת פגיעה בכושר המבצעי בגין הכנסת בנות לגדודים הנ"ל מאחר ואינן עומדות בכושר המבצעי הנדרש.
בכל מקרה צה"ל צריך לבוא ולומר באומץ מהי המשמעות ולפי זה להחליט האם הבנות יכולות לשרת ביחידות האמורות או בכל יחידה אחרת בעתיד.
נשים זכאיות לשוויון הזדמנויות - בכך אין ספק. אבל נשים אינן שוות לגברים בכל הקשור למבנה הפיזי שלהן. כל ניסיון להעמיד אותן ככאלה רק יביא לנזק מצטבר הן לצבא והן לבנות והגיע הזמן שנשים תתחלנה לומר זאת באומץ ותפסקנה להסתתר מאחורי הטענה כי הן שוות לגברים בכל. שרות הבנות בצה"ל הוא יקר מפז. אבל צריך להכווין את הבנות לכל היחידות בהן הן מסוגלות לשרת ולא ליחידות שבהן הן אינן מסוגלות לשרת.

הנני פונה לכל אישה: אימהות , חיילות, או נשים שאכפת להן, ליצור איתי קשר דרך הדוא"ל או בהודעה אישית כדי להצטרף למאבק הציבורי, שעלינו הנשים להרים, על מנת לעצור את הטירוף של הפיכת החיילות שלנו לגברים תוך גרימת נזק הן לצבא והן לבנות עצמן.
יודגש שוב:
אינני פונה בשלב זה לגברים לא משום שאינני רוצה לשמוע את דעתם אלא משום שברור לי כי באווירה הקיימת כיום בחברה הישראלית... ברגע שיצטרפו למאבק בגלוי יואשמו כנראה בהאשמות שווא רק בגין היותם גברים- עובדה שגם היא לטעמי מפחידה ומדהימה ומזכירה לי ימים אפלים בהיסטוריה שבהם סקטורים אתניים או מגדריים הואשמו אך ורק בגין היותם הם עצמם.

על קצה המזלג, עלי:
בין השאר, שרתי בצנחנים עם לוחמים בשטח ושנים רבות כראש ענף נפגעים במפקדת קצין חי"ר וצנחנים ראשי ולי לא יספרו סיפורים. אני גם צנחתי אבל רק אחרי שהייתי כבר אמא ושידעתי שלא אלד יותר, אבל עד היום יש לי כאבי גב מצניחה קשה שחטפתי חזק בגב כששרירי הגב שלי היו חלשים לעומת הגברים שהיו מאומנים.
איפה בדיוק שרתו נשים שטוענות שאין בנינו הבדל ומה הן יודעות על מה שקורה בשטח? את זה צריך לשאול אותן!
מצפה להצטרפותכן ולתמיכתכן,
סא"ל מיל וסנ"צ בדימוס
רונית יער